פרופסור דוד צילג (1946-–2012)

מאת פרופסור משה גולדברג

פרופסור דוד צילג נולד במילנו, ב-22 באוקטובר 1946, להוריו ניצולי השואה, שהיו בדרכם ארצה לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא נפטר בחיפה, ב- 29 ביולי 2012, לאחר מאבק ממושך וקשה במחלת הלימפומה.

דוד סיים תארים ראשון ושני במתמטיקה באוניברסיטת תל-אביב. את הדוקטורט עשה בארצות הברית, באוניברסיטת אורבנה-שמפיין, אוניברסיטת הדגל של מדינת אילינוי. עבודת הדוקטורט שלו הייתה בתורת החבורות הסופיות, נושא חשוב ומרכזי באלגברה.

דוד הצטרף לפקולטה למתמטיקה בטכניון בסתיו 1975. שנים רבות היה פרופסור מן המניין, ומחזיק הקתדרה ע"ש לורד ליאונרד וולפסון. למחקריו במתמטיקה יצאו מוניטין בארץ ובעולם כולו.

היכרותי הממושכת עם דוד החלה כאשר הצטרפתי לפקולטה ארבע שנים אחריו. מאז, כאנשים-אחים היינו. הוא היה בעל מזג נפלא, בעל חוש הומור נדיר, ובעל יושרה ללא דופי. בהיותו מקובל על עמיתיו כולם, היה זה הוא שהתבקש למנות את הקולות בתום כל הצבעה...

תכונה נדירה שייחדה את דוד, הייתה יכולתו המופלאה כמחנך וכמרצה למתמטיקה. הוא היה מורה נערץ על אלפי סטודנטים בטכניון, ועל רבים-רבים מחוץ לטכניון אשר למדו מהרצאותיו המוקלטות הזמינות ברשת.

המוני סטודנטים חבים לו את הצלחתם במקצועות האלגברה. הם העריצו אותו. הם לא חדלו לכתוב עליו באתרים חברתיים שונים. הם קראו לו "המלך". אני קראתי לו "האשף".

הוא זכה לכל ציון ושבח שהטכניון העניק אי-פעם בנושאי הוראה. בין השאר הוא הוכתר בתואר מרצה מצטיין מתמיד, וקיבל את פרס ינאי למצוינות בחינוך אקדמי. יותר מכך, לאחר פטירתו, החליטה הנהלת הטכניון כי הפרס השנתי  להצטיינות בהוראה לחברי סגל נלווים – שהונהג בעקבות פרס ינאי – יקרא החל מהשנה הבאה על שמו של דוד.

הוא היה המורה היחיד שהכרתי מעודי שהיה מסוגל להסביר לסטודנט מדוע נכשל, בעוד הסטודנט  מחייך בהבנה. אפילו להלווייתו היה נופך מיוחד; השתתפו בה עשרות רבות של סטודנטים.

מומחים להוראת המדעים ניסו במשך השנים להבין את סוד הצלחתו של דוד, אולם לשווא. הנוסחה נותרה עלומה. עם פטירתו, עולם הוראת המתמטיקה בטכניון חזר להיות עולמם המוכר של מורים מן השורה, מהם מצוינים יותר ומהם מצוינים פחות. האשף היחיד שהיה בינינו הלך ללא שוב.

במותו הותיר אחריו את רעייתו נלה, את בתו אורלי, את בנו יונתן, ואת נכדיו, עידו, הגר, ואיילת.       

יהי זכרו ברוך!